אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק ע"פ 10564/02

פסק-דין בתיק ע"פ 10564/02

תאריך פרסום : 30/08/2005 | גרסת הדפסה

ע"פ
בית המשפט העליון בירושלים
10564-02,10666-02
30/05/2005
בפני השופט:
1. דורית ביניש
2. אדמונד לוי
3. אליקים רובינשטיין


- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד ענת חולתא
הנתבע:
פלוני
עו"ד בנימין שקד
פסק-דין

השופטת ד' ביניש:

           המערער בע"פ 10666/02 (להלן: המערער) הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים ס' ג'ובראן, ש' שטמר וב' בר-זיו) בשלוש עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין (להלן: החוק) בנסיבות של סעיפים 345(ב)(3) ו/או (1) לחוק, בעבירה של מעשה סדום בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 347(ב) לחוק בנסיבות של סעיף 345(ב)(1) ו-(3) לחוק, ובעבירה של מעשים מגונים בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 348(ב) לחוק, בנסיבות של סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(1) לחוק. על המערער נגזרו 4 וחצי שנות מאסר בפועל ושנתיים וחצי מאסר על-תנאי למשך 3 שנים. בפנינו ערעור כנגד ההרשעה וערעור המדינה על קולת העונש.

עיקרי העובדות

1.        כתב האישום מגולל מסכת קשה של התעללות מינית במתלוננת 1 (להלן: ז.א.), בהיותה בת 14, ובחברתה המתלוננת 2 (להלן: י.א.), בהיותה בת 12, מצד המערער ושלושה נאשמים נוספים (להלן: הנאשמים), כולם בני 17. כתב האישום המתוקן כולל שלושה אישומים. שני האישומים הראשונים עניינם במעשים שבוצעו במתלוננת ז.א. ואילו האישום השלישי עניינו במעשים שבוצעו במתלוננת י.א.; יצוין כי כל אחד מהמעשים נשוא כתב האישום הוא נפרד ולא מיוחס לנאשמים ביצוע בצוותא של איזה מהם. להלן פירוט המעשים שיוחסו למערער בכתב האישום המתוקן.

           המערער והנאשמים נמנו על חבורת נערים בני העדה האתיופית (להלן: החבורה), אשר נהגה להיפגש בחוף לוויתן שבקרית-ים (להלן: החוף). המתלוננות, אף הן בנות העדה האתיופית, הצטרפו לעיתים לחבורה. על פי האישום הראשון, באמצע שנת 1997 פנה המערער לז.א. בסמוך לבית הספר תד"ל שבקרית-ים והודיע לה כי הוא יודע שאינה בתולה וכי הוא רוצה לקיים עימה יחסי מין. לאחר שסירבה, איים עליה המערער כי אם לא תקיים עימו יחסי מין יבייש אותה לעיני החבורה ואף יכה אותה. אז סחב המערער את ז.א. למחסן שהיה במקום ושם הוריד בכוח את חצאיתה ואת תחתוניה, תוך שהוא מתעלם מבכייה. המערער הוציא את איבר מינו, אחז בכתפיה של ז.א. בחוזקה, התיישב על כיסא, הושיב את ז.א. עליו והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. ז.א. התנגדה וזזה כל אותה עת על מנת להקשות על המערער. בשל כך סובב המערער את ז.א. עם גבה אליו והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה, תוך שהוא גורם לה כאב עז. ז.א. החלה לצעוק וביקשה מן המערער לחדול, אך הוא שב והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה, וגרם לה לדימום. 

           על פי האישום השני, לאחר האירוע נשוא האישום הראשון סיפר המערער לחבורה כי קיים יחסי מין עם ז.א. וכי היא "פתוחה". על פי הנטען, הדבר הוביל להתעללות מינית נוספת בז.א. מצד הנאשמים 3 ו- 4. המערער תקף אף הוא את ז.א. פעם נוספת. זמן מה לאחר האירוע המפורט באישום הראשון תפס המערער את ז.א. בחוף והכניסה לצינור ביוב גדול שהיה מונח במקום. המערער נישק את ז.א. נגע בגופה ובאיבר מינה והפשיט אותה - הכל חרף התנגדותה. בהמשך הפיל המערער את ז.א. על החול, הוציא את איבר מינו והחדירו בכוח לאיבר מינה. ז.א. הצליחה לדחוף את המערער ולברוח, אולם הוא תפס אותה, היכה אותה ואיים כי תיאלץ ללכת הביתה ערומה. כחודש לאחר מכן, המערער תפס את ז.א. בחוף בשנית, ותבע לקיים עימה יחסי מין. משסירבה, ביקש המערער כי תמצוץ את איבר מינו. ז.א. סירבה לעשות כן אך נעתרה לדרישתו כי תמשש את איבר מינו עד שיגיע לסיפוקו.       

           כאמור, האישום השלישי עניינו במעשים שבוצעו במתלוננת השנייה - י.א. על פי הנטען באישום השלישי, בקיץ 1997 פגש המערער בי.א. ליד בית ההסתדרות שבקרית-ים, דחף אותה לסמטה והחל לגעת בגופה. י.א. ניסתה להדוף את המערער מעליה אך לא הצליחה, והוא הפשיטה בניגוד לרצונה. המערער הוריד את מכנסיו וניסה להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. י.א. ניסתה להתנגד ואף השליכה אבן לעבר המערער, אך הוא הצליח להחדיר בכוח את איבר מינו לאיבר מינה וגרם לה לדימום. על פי המתואר באישום השלישי, סיפר המערער לחבורה כי קיים יחסי מין עם י.א. וכי אף היא "פתוחה". בעקבות זאת התעללו גם הנאשמים 2 ו- 3 בי.א.

2.        הפרשיות נשוא האישומים נחשפו כשנתיים לאחר ביצוע המעשים הנטענים. ז.א. וי.א. סיפרו אמנם האחת לרעותה על חלק מן המקרים המפורטים בכתב האישום, אך בתחילה נמנעו השתיים מלהתלונן במשטרה. על פי עדויותיהן נבע הדבר מכך שחששו מפני הנאשמים ומפני תגובת הקהילה אליה הן משתייכות. תלונותיהן של השתיים הוגשו בינואר 1999, לאחר שז.א. גילתה למנהלת בית ספרה (להלן: המנהלת או מנהלת בית הספר) כי עברה התעללות מינית וזו ניסתה לשכנעה להגיש תלונה במשטרה. לאחר התלבטות ממושכת גמלה בליבה של ז.א. ההחלטה להתלונן במשטרה ובעקבותיה עשתה כן גם י.א. בעקבות כך נפתחה חקירה משטרתית, בסופה הועמדו הנאשמים לדין. יצוין כי נאשם נוסף בפרשה (להלן: גדי) הועמד לדין בנפרד מיתר הנאשמים ולאחר שהודה במעשים שיוחסו לו ונגזר דינו, העיד במשפטם של הנאשמים האחרים, לרבות בעניינו של המערער.

3.        בעדותו בבית המשפט המחוזי כפר המערער מכל וכל במעשים המיוחסים לו, וטען כי מעולם לא קיים יחסי מין עם ז.א. או עם י.א. המערער אישר אומנם כי רצה לקיים יחסי מין עם ז.א., אך טען כי זו דחתה אותו ומאז נהג להציק לה ולקלל אותה, אך לא יותר מכך. עוד טען המערער כי כלל לא היה חלק מן החבורה שחבריה הועמדו לדין יחד עימו, אלא רק נהג להצטרף אליה מידי פעם לבילוי עימם. לטענתו, לא נהג לדבר עם בני החבורה על קיום יחסי מין עם ז.א. ועם י.א..

4.        בהכרעת-הדין ציין בית המשפט המחוזי בפתח דבריו כי התמונה שנחשפה בפניו היא תמונה של שתי נערות צעירות, מפוחדות וחסרות ישע ולמולן ארבעה נערים צעירים, אשר סברו כי גופן הפקר לכל דורש וכי רצונן אינו רלוונטי. אשר למערער, ראה בית המשפט המחוזי להרשיעו בכל העבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום, לאחר שקבע כי הוא מעדיף את גרסתן של המתלוננות על פני עדותו השקרית. לגרסת המתלוננות מצא בית המשפט קמא תמיכות בחומר הראיות. בית המשפט המחוזי ציין כי שתי המתלוננות הזכירו את המערער כראשון מבני החבורה שאילצן לקיים עימו יחסי מין. בית המשפט עמד על כך ששתי המתלוננות תיארו קו התנהגות דומה מצד המערער - דרישה בוטה לקיום יחסי מין תוך הפגנת אלימות וכוח, איום באלימות במקרה של סירוב, אינוס בכוח ולאחר מכן התרברבות בקיום יחסי מין עימן בפני החבורה. עוד עמד בית המשפט המחוזי על כך שי.א. אישרה כי ראתה את המערער לוקח את ז.א. הצידה ולאחר מכן שמעה אותה צועקת, ועל כך שז.א. אישרה כי י.א. סיפרה לה שהמערער אנס אותה בהיותה בתולה.

           חיזוק נוסף לעדותן של המתלוננות וראיה לשקריו של המערער מצא בית המשפט המחוזי בהודעה שמסר במשטרה גדי, ולפיה סיפר לו המערער על כך שקיים יחסי מין עם ז.א. ועם י.א.. כמו כן תיאר גדי את אופן התנהגותם של בני החבורה כלפי המתלוננות. לדבריו, כאשר רצו בני החבורה לקיים יחסי מין עם אחת המתלוננות הם היו פשוט מושכים אותה ולוקחים אותה. בעדותו בבית המשפט הכחיש גדי את הדברים, אך בית המשפט קבע כי עדותו בפניו אינה מהימנה והעדיף להסתמך על הודעתו במשטרה. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע בהכרעת הדין כי הסתירות והפירכות עליהן הצביע בא-כוח המערער בעדויותיהן של המתלוננות הינן בגדר זוטות ואין בהן כדי לפגוע במהימנותן של המתלוננות ובאמיתות גרסתן. לפיכך, הרשיע את המערער בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

           יצוין כי הנאשמים האחרים שהועמדו לדין יחד עם המערער זוכו על ידי בית המשפט המחוזי מחמת הספק מטעמים אשר פורטו בהכרעת הדין בנוגע לכל אחד מהנאשמים. הנאשם 2, אשר טען כי קיים עם י.א. יחסי מין בהסכמה, זוכה מן העבירות שיוחסו לו באישום השלישי לאחר שי.א. חזרה בה מהודעתה במשטרה וטענה כי כלל לא קיימה עימו יחסי מין. הנאשם 3, אשר טען אף הוא לקיום יחסי מין בהסכמה עם י.א., זוכה מן העבירה שיוחסה לו באישום השלישי לאחר שבית המשפט ציין כי י.א. לא הייתה עקבית דיה בעדותה ולא זכרה פרטים מהותיים מן האירוע. הנאשם 3 זוכה גם מן העבירה שיוחסה לו באישום השני, שכן ז.א. לא זכרה היכן נגע בה בגופה. אשר לנאשם 4, טענתו הייתה כי מעולם לא קיים יחסי מין עם ז.א.. הוא זוכה מן העבירות שיוחסו לו באישום השני בין היתר משום שבית המשפט תמה כיצד זה שלאחר שהנאשם 4 ביצע בז.א., לטענתה, שני מעשי אונס, היא הסכימה לעזוב את ביתה באישון ליל ולהילוות אליו ואל חברה נוספת לדירה נטושה.

5.        בגזר דינו עמד בית המשפט המחוזי על חומרת המעשים בהם הורשע המערער ועל הנזק הרב שגרם למתלוננות שבעת ביצוע המעשים היו קטינות. מנגד, עמד בית המשפט על נסיבותיו האישיות של המערער, על היותו בן למשפחה קשת יום המתמודדת עם משבר קליטה מתמשך מאז עלייתה מאתיופיה בשנות ה-80' וכן על פרק הזמן הממושך שחלף מאז ביצוע העבירות. מטעמים אלה ראה שלא למצות עם המערער את מלוא חומרת הדין. בהתחשב בכל אלה גזר בית המשפט על המערער 7 שנות מאסר, מהן 4 שנים וחצי לריצוי בפועל והיתרה על תנאי שלא יעבור כל עבירה מהעבירות בהן הורשע בתיק או כל עבירת מין אחרת תוך 3 שנים ממועד שחרורו ממאסר, לרבות בעת חופשות ממאסר.

           בפנינו ערעור המערער על הרשעתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וערעור המדינה על קולת העונש שהושת עליו.

הערעור על ההרשעה

6.        בא-כוחו של המערער טען בפנינו כי טענות המתלוננות הן לא יותר מאשר סיפורי בדים, אשר נועדו לטהר את שמן ולהדוף שמועות שנפוצו בקהילה האתיופית בדבר הרגליהן המיניים לאחר שקיימו יחסי מין מרצון עם מספר רב של גברים. לטענת בא-כוח המערער, מצב דברים זה הוא שהוביל, בין היתר, לזיכויים של הנאשמים האחרים בפרשה. עוד הוסיף בא-כוח המערער וטען כי לנוכח זיכוי הנאשמים האחרים, שומה היה על בית המשפט המחוזי לנקוט משנה זהירות בטרם ירשיע את המערער על סמך עדויות המתלוננות, אשר ביחס לחלק מן הנאשמים האחרים נמצא כי אינן עקביות או שהן לוקות בסתירות. בא-כוח המערער שב והצביע על הסתירות והפירכות שבעדויות המתלוננות, בהן יש, לטענתו, כדי להטיל ספק רב בגרסתן. במסגרת זו התייחס, בין היתר, לכך שז.א. העידה בפני בית המשפט כי על מנת להיכנס לבית הספר בו אירע, לטענתה, האירוע נשוא האישום הראשון, המערער הוא שטיפס ראשון על חומת בית הספר ואילו היא באה בעקבותיו. בא-כוח המערער טען כי הדבר אינו מתיישב עם גרסתה כי המערער משך אותה למקום בכוח. כמו כן הציג בא-כוח המערער שורה של סתירות ופירכות הנוגעות לאופן שבו מתארת י.א. את מעשה האונס נשוא האישום השלישי, ובתוך כך עמד, בין היתר, על העניינים הבאים: ראשית, י.א. מסרה גרסאות סותרות ביחס לבגדים שלבשה באותו יום. בעוד שבעדותה במשטרה סיפרה כי לבשה מכנסיים, הרי שבבית המשפט העידה כי לבשה חצאית ובהמשך שבה והתבלבלה בנקודה זו כשסיפרה: "היה לי דם על החצאית, על המכנסים" (עמ' 53 לפרוטוקול); שנית, בעדותה בבית המשפט לא זכרה י.א. האם השתמש המערער בקונדום במהלך האונס, בעוד שבעדותה במשטרה תיארה את הקונדום ואת הזרע שנותר בו; שלישית, י.א. לא ידעה להסביר, בעדותה בבית המשפט, כיצד הצליח המערער להישכב בין רגליה ולאנוס אותה אם הוריד את תחתוניה רק עד ברכיה, כפי שתיארה. כמו כן, לא ידעה לתאר כיצד התלכלכה חצאיתה בדם אם המערער הרים את החצאית, כפי שהעידה. זאת ועוד, בא-כוח המערער הצביע על כך כי בעדותה בבית המשפט סיפרה י.א. כי המערער קיים עימה יחסי מין רק פעם אחת, בעוד שבעדותה במשטרה סיפרה כי מדובר בפעמיים או שלוש. י.א. לא הצליחה להסביר סתירה זו והשיבה כי אינה זוכרת מדוע הזכירה במשטרה פעמים נוספות.

           בטיעוניו בעל פה בפנינו הוסיף בא-כוח המערער והלין על כך שבית המשפט המחוזי התבסס על התרברבות המערער בפני חבריו לגבי קיום יחסי מין עם המתלוננות וטען כי אין להסיק מכך מסקנות כנגד מהימנות מרשו.

7.        לאחר ששמענו את טענות הצדדים ועיינו בחומר שבתיק באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור על הכרעת הדין להידחות. הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי מבוססת על ממצאי המהימנות שנקבעו על ידו ועל תמיכות ראייתיות שחיזקו את גרסתן של המתלוננות וסתרו את גרסתו של המערער. כלל ידוע הוא כי בית המשפט שלערעור אינו נוהג להתערב בממצאי המהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הראשונה, אשר התרשמה מהעדים ומאותות האמת הניכרים בעדותם באופן בלתי אמצעי (ראו למשל: ע"פ 6411/98 מנבר נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 150, 165; ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632, בעמ' 641-640, 646-643). במקרה שלפנינו שוכנענו כי לא נפלה טעות המצדיקה התערבות בממצאי המהימנות שקבע בית המשפט המחוזי. שתי המתלוננות מסרו תיאורים מפורטים ביותר של מעשי האונס, אשר עומדים בניגוד קיצוני לגרסתו של המערער כי מעולם לא קיים עימן יחסי מין. חיזוק להתרשמות בית המשפט המחוזי בדבר האותנטיות של עדויות המתלוננות ניתן למצוא בראיות אודות מצבן הנפשי הקשה של השתיים. מצבה הנפשי של ז.א. השתקף היטב בעדותה של מנהלת בית הספר על הרגע שבו חשפה בפניה ז.א. את מסכת ההתעללות שעברה: "היא הרכינה את הראש, שמה את הידיים על האזניים ואמרה- לא, לא, לא, אני לא רוצה, אני מצטערת על מה שדיברתי, אני מתחרטת, תעזבו אותי. הייתה התפרצות בכי מאוד קשה..." (עמ' 42 לפרוטוקול). מצבה הנפשי הקשה של י.א. נלמד אף הוא מהתפרצויות הבכי שלה במהלך עדותה בבית המשפט.

           כאמור, לעדויותיהן של המתלוננות קיימות תמיכות רבות בחומר הראיות. ראשית, המתלוננות מחזקות זו את עדותה של זו. י.א. אישרה בהודעתה במשטרה כי ראתה את המערער לוקח את ז.א. הצידה ולאחר מכן שמעה אותה צועקת ואילו ז.א. אישרה כי י.א. סיפרה לה על כך שהמערער "פתח לה את הבתולים" (עמ' 34 לפרוטוקול). שנית, ניתן למצוא חיזוק משמעותי לגרסת המתלוננות בהודעתו של גדי במשטרה, לפיה המערער סיפר לו כי "זיין" את ז.א. ואת י.א.. למותר לציין כי עדות זו סותרת את גרסת המערער כי לא קיים יחסי מין עם המתלוננות כלל וכי לא נהג לשוחח עם בני החבורה על קיום יחסי מין עם השתיים. גדי הוסיף וסיפר בחקירתו המשטרתית כי כאשר רצו בני החבורה לקיים יחסי מין עם המתלוננות "היו הולכים לז.א. או לי.א. אומרים לה קומי אני רוצה לדבר איתך והיו תופסים אותה מתעצבנים ומושכים אותה" (ת/12). מעדות זו מצטיירת בבירור תמונה קשה ביותר העולה בקנה אחד עם גרסת המתלוננות כי המערער נהג בהן מנהג בעלות והיה מפעיל כנגדן אלימות ואיומים כדי שימלאו אחר גחמותיו. יצוין כי בעדותו בפני בית המשפט הכחיש גדי את הדברים שסיפר במשטרה, אולם בית המשפט קבע כי עדותו בפניו אינה מהימנה וכי יש להעדיף את דבריו במשטרה. בית המשפט הביא בחשבון כי גירסתו זו במשטרה עלתה בקנה אחד עם הודאתו של גדי בעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש נגדו. עוד יצוין כי הגישה לפיה זלזלו בני החבורה בכבודן וברצונן החופשי של המתלוננות ביחס לגופן, כפי שעלתה מהודעתו של גדי במשטרה, באה לידי ביטוי אף בעדותו של המערער עצמו בבית המשפט קמא, המתאר כי לאחר שראה את ז.א. מקיימת יחסי מין עם פלוני ביקש ממנה לשכב גם איתו ולאחר שדחתה אותו נהג להציק לה ולקלל אותה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ